חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך
צעירים החווים חרדה חברתית חשים לעיתים קרובות חוויות של חוסר שייכות כואבות. במצבים אלה הם חשים חשופים ושאחרים יכולים לראות את חולשותיהם. במצבים אחרים הם חשים שקופים, שאחרים לא מתייחסים לנוכחות שלהם. תחושות אלה פוגעות בערך העצמי ומשפיעות על המוטיבציה לנסות ולקבוע מפגשים עם אחרים, בין היא וירטואלית או פנים אל פנים. במצבים חמורים חוויה זו עלולה לגרום לאדם לחוש מקולקל וחסר ערך – תחושות שימשיכו להתקיים גם הרבה אחרי שחווית החשיפה מול האחרים הסתיימה.
אחד הדברים המאפיינים צעירים וצעירות החווים חרדה חברתית הוא הביקורת העצמית הרבה שלהם כלפי עצמם. הם אינם מרשים לעצמם לעשות טעויות ועל כל חצי טעות הם יענישו את עצמם באמצעות שיפוטיות עצמית אין סופית. ביקורת זו מעוררת כאב רב, שיתוק וסבל. בעוד האדם החווה חרדה חברתית חושב שהחברה היא הגורם המסוכן והיא המקור ללעג ודחייה, למעשה האדם עצמו הוא האויב הגדול ביותר של עצמו.
כדי לשמר את ערכם העצמי השביר, צעירים רבים מסתגרים בביתם ולא מוכנים להיחשף לחוויות, לאנשים או למשובים שעלולים לערער את הדימוי הזה.
זוהי שיטה יעילה כאסטרטגיה לטווח קצר – הצעיר לא נתקל במידע הפוגע בדימוי שלו -אולם בטווח הארוך היא הרסנית, שכן היא מקבעת אותו במצב התפתחותי לא בשל ומייצרת עמדה אנוכית ומנותקת מהעולם. צעירים שמנותקים מאחרים ומעצמם חיים בחסך מתמיד; חסך שהם בוחרים בו יום אחר יום. אלה חיים שיש בהם מעט רגשות, שאיפות או חלומות – חיים מצומצמים וסטריליים שהזמן עובר בהם ולא מותיר עליהם שום חותם. כשאדם חי כאילו הוא מעל הזמן, הוא למעשה חי בלי משמעות.
בתהליך הטיפולי אנו מתמקדים בארבעה מוקדי שינוי המאפשרים לאדם לחזור ולהתמודד עם אתגרי החיים במקום להרחיק את עצמו מהם.
צעירים הסובלים מחרדה חברתית מאפשרים לאחרים לקבוע ולהשפיע רבות בהגדרת ערכם העצמי. כשהם כבר מגיעים למפגש חברתי, הם עסוקים ללא הרף במה אחרים חושבים עליהם ובדרך כלל יגיעו למסקנה שמדובר במחשבות שליליות. הם חשים לעיתים קרובות כ"בדיחה מהלכת", כמושא ללעג וככאלה שלא יכולים להיות שווים בין שווים.
בגלל שהחרדה החברתית מעוררת רגשות עזים וכואבים כל כך רבים בוחרים בדרך ההימנעות כדי לא לבוא במגע עם רגשות אלה. ברגע שהאדם החרד "מגלה" את דרך ההימנעות כפתרון למצוקתו הוא יטה לעשות בו שימוש יתר. כך יוצא שהחרדה החברתית הופכת אט אט לזאת שקובעת את דרך התנהלותו של האדם. ככל שההימנעות נמשכת, כך החזרה לפעילות חברתית נעשית קשה יותר וכך במקום תהליך בו האדם לומד לפתח חוסן ממצבים חברתיים לא נעימים, מצטמצמת היכולת של האדם להתמודד עם חוויות כישלון ואתגרים חברתיים. כך נוצר קשר ישיר בין חרדה חברתית לבין היכולת להתמודד באופן כללי עם אתגרי חיים שונים. האדם החווה חרדה חברתית מאבד את האמון שלו בעצמו וחווה חולשה תמידית, אשר מכרסמת קשות בדימוי העצמי.
